Feeds:
פוסטים
תגובות

***

הייתי שיכור ובקושי זזתי, אבל החל מהביט הראשון כל התנועות היו לא רצוניות. כמו אולר שנפתח מעצמו. על הבמה היה בחור גבוה עם לוק סקנדינבי ומסך גדול הקרין מאות כפתורים. חשבתי לעצמי, שהוא קוסם עם תנועות ידיים זריזות, מסתיר משהו מהקהל. הקצב התחזק ואלפי אנשים באמצע הלילה, רובם שיכורים או על חומרים כימים אחרים רוקדים כמו בהתקף אפילפסיה. מהכובע הוא הוציא כלי מיתר, רעשים צורמנים, ביטים שבורים, אריות ושפנים. זה היום האחרון של הפסטיבל ויום שלם חיכיתי לראות את התופעה הזאת בלייב. והנה אני כאן, וניישן סנרס על הבמה מולי מהנדס רעשים ומלודיות. שובר שירים שאני מכיר ומאלתר אחרים. ואני עוצם עיניים, ונטמע במוסיקה. מרגיש כל מפרק בגוף הזה שמתפרק פתאום כמו הפסקול סביבו. חיות ממלאת את הנימים. העייפות של היום ושל הימים האחרונים נשכחת. עוד קסם, אני אומר לעצמי. צלילים שמתפצלים ומתחברים שולטים כאן. ואז זה נגמר. הסיבוב נעצר. ואני מקיא ת'נשמה. אבל איזו חוויה. שיה-אללה.
[Venetian Snares, dour festival, 18/7/09]

לשונות הניאון!

יו, הילדים הגדולים האלה מקליבלנד עושים לו-פיי גאראז'. הם רועשים, נמרצים ומשקפופרים. השם שלהם מדליק. והמוסיקה עוד יותר- רוקנ'רול שמזיז את הראש בסיבובים ואת האגן לצדדים. לו-פיי נויז (על סוגיו הרבים) הוא כנראה השחור החדש כרגע, אבל כאן אין יומרות למינהן. זה פשוט כיף. וממכר. כמו ניקוטין!

myspace
neon tongues- big kids (mp3)

אין באמת טעם לפוסט פתיחה כאן. אין לי מטרות נעלות לבלוג הזה, אין לי מה להצהיר ואף לא תובנות לגבי עולם המוסיקה המשתנה. יהיו כאן שירים, קישורים, וידיאוקליפים של דברים שאני אוהב. בעיקר שירים קצרים ורועשים. ובטח, גם ארוכים ואלקטרוניים. אולי ביקורות על סרטים. ואולי לא. תלוי במידת הסבלנות שתהיה לי להשקיע. סה"כ יהיה כיף! אני בטוח.

Did I ever tell ya that this here jacket represents a symbol of my individuality, and my belief in personal freedom?
[סיילור, לב פראי]