Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for פברואר, 2010

זה לא אני, זה החוק

1.

תראה אתה כבר לא יכול להיאחז בחלומות ישנים יותר. ואני במקום להקשיב לדניאל, אמרתי שמאסתי בציטוטים של שירים, "השירים האלה כל כך הורסים את השפה, כך שכל משפט מקבל קונטקסט ספציפי ובלעדיות של איזו להקה" התכוונתי לומר, אבל סיכמתי את זה ב"חרא בלבן". ומחוץ לפרוזדור שנינו עישנו את חוסר הסבלנות שלנו. יש יותר מדי צבעים שלא מנוצלים בנוף של תל אביב ציינתי לפניו. והוא היה שבוי בצבעוניות הבוהקת משמלתה של איזו היפסטרית.

הימים האלה נעשים חמים ומן הרצוי מומלץ להשתמש בכמה שפחות תיאורים. יש להתחיל לשים דגש על מילים כמו "שתי", "מספריים" ו"חדות". אלה באה לומר שלום ולוקחת לי שלוק מהבירה ואני אומר "שתי, מספריים חדות". היא מבינה שאני די שיכור, מהנהנת בנימוס ושואלת איך היה בפלסטיק פיקוקס. היה מעולה, חגיגי שכזה, פלאשבק לימי הזוהר של פאסט מיוזיק, אני אוהב את השירים המלודיים שלהם, שהרעש שובר את הכל, אבל כל מה שהסתנן מפי זה "היה בנזונה". ואני תוהה כמו בשיר הזה של גבריאל בלחסן איך אפשר לרכך מחשבות. לנסח במילים ברורות את מה שאתה חושב ומרגיש כפעולה טבעית כמו למצמץ. והנה בית והנה פזמון, קודם קול גבוה, פעם קול נמוך באמצע. אני מחליף ערוצים בראש, מחפש את הערוץ התורכי, כי יש שידורים חוזרים של פארקר לואיס וצריך להקליט.

2.

סרף מיוזיק זה הסינמה סיטי החדש. כולם עושים עכשיו מוסיקה של חוף, גם אם המפגש היחידי עם גלים, הוא לגלוש על האינטרנט של השכנים. הסרף סיטי באים מניו זילנד, ובהשראת הרפטטיביות של האוקיינוס ולהקות אלטרנטיב ושוגייז הם עושים לו-פיי פסיכדליה שצף על גיטרות. בשיר הזה הם שרים על הסתיו, אבל זה מרגיש כמו אביב. אל תתביישו להיכנס למייספייס.

(surf city- autumn (mp3

3.

החול שבים אהוב עלי מאוד, יותר מחול של גינה או של מדבר. והשיר הזה נספג לי במחזור הדם בימים האחרונים, כמו שקולה מחלחלת לעצמות. ה-Ganglians הם הרמוניים, עם השפעות של ביץ' בויז ועושים פופ יפיפה. איזו המצאה גאונית היא כפתור הריפיט, עד שאתה לא נזקק לטכנולוגיה אתה לא תמיד מכיר בחשיבותה. תודה לך אמא טכנולוגיה.

(Ganglians- blood on the sand (mp3

3.

הסורקים הם להקת אינדי מבריטניה, שעסוקה בעיקר לחמם להקות מצליחות כמו The Mystery Jets ו-The Horrors ולא מפוצצת ראשים בעזרת המחשבה, כמו בסרט ההוא של קרוננברג. הם חתומים ב-dim mak של steve aoki, שהוא די ג'י ומפיק מוכשר, פצצת אנרגיה צהובה על הבמה (מהתקלוטים המהנים שיצא לי להיות בהם). לסינגל הראשון מהאלבום החדש שלהם קוראים "גאולה", והוא להיטון אינדי שכזה. צורפו אליו שלושה רמיקסים, כאשר הזה של דון דיאבלו הוא ממש טוב וגורם לשיר להישמע אחר לגמרי. לא פעם התופעה הבזויה הזאת של למקסס שירי אינדי חדשים בשביל לדחוף אותם למסיבות נוחלת כישלונות ומבזה את המקור, אבל זה אחרת שמגבה אותך מכונה משומנת של יוצרים אלקטרונים מוערכים כמו דים מאק. גם הרמיקס של דן שינה הוא לא רע. הנה המקור וגירסתו של הדיאבלו.

(scanners- Salvation (Don Diablo Dub Remix) (mp3

4.

אה, תראו איזה מגניב- מוס דף עושה את Accordion של madvillain כולל מסכה ייחודית משלו, באיזו הופעה משותפת שהייתה לו ולדום לפני שבועיים. MF doom הזה הוא תותח ומפגש הענקים שלו עם מדליב תחת Madvillain הוליד יצירת מופת של 22 שירים פסיכים בפחות מחמישים דקות. הייתי שומע את האלבום הזה מלא פעם. ההפקה של מדליב מדהימה שם. הוא לא מפסיק להפתיע, ומהנדס ביטים שפותחים לך את הסינוסים בראש. שלושה סימני קריאה. אקורדיון הוא אחד מהקטעים הטובים שבאלבום, דום מרפרפ משחקי מילים על סימפול מונוטוני של (מה אם לא) אקורדיון.

(Madvillian- sccordion (mp3

Madvillian – madvilliany

Read Full Post »

1.

ה-viking fuck האלה די פרועים. המוסיקה היא בסיסית, תופים וקלידים בשילוב עם צעקות ושירה שנשמעת כמו ג'יבריש. באווירת האי סדר הם מזכירים את אלן ווגה ואת הפאנק של the screamers. הם מרבים להופיע בלי חולצות, עם איפור צבעוני מוגזם ולתת שואו שנשמע כמו טקס הקרבה פגאני. יש להם קאוור בלהות ל"96 דמעות", הוואן היט של להקת הרוק הלטינית מהסיקסטיז the mysterians & ? (ומהמנוני הגראז' האהובים עלי). הם הוציאו לא מזמן מיני אלבום שנקרא virgins. נסו לחפש בגוגל viking fuck virgins ותראו מה תמצאו. או שפשוט תכנסו ל-myspace שלהם.

(Viking Fuck- Keep on, young Women (mp3

Viking Fuck- 96 tears (mp3)


2.
בלק אייז עושים מוסיקה שמשאירה סימנים כחולים על הגוף. להקה של שני מתופפים, שני באסיסטים וגיטריסט, שמחזיקה בגישה אנרכיסטית לעשיית מוסיקה. הם שרים בשני קולות (למרות שיש קרדיט לכולם על השירה/ צעקות, כמו גם על התיפוף) ומנגנים ארט פאנק שמחבר בין גרוב, ג'אז והרדקור. הם מושפעים מאוד מפוגאזי (1. הם גם באו מוושינגטון 2. גם חתומים בדיסקורד, הלייבל של איאן מקיי 3. שגם הפיק ת'אלבום הראשון), מזכירים את הליארז של האלבום הראשון ואת הקטעים הרקידים של q and not u (עוד להקת דיסקורד). אבל למרות הסימטריה במבנה וההשפעות החיוביות אצלם הכול מתפזר: השירה לצרחות, המוסיקה למקצבים לא אחידים, נעה בין המהיר לאיטי, בין רועש לשקט, מרבים בג'אמים באווירת דאב. יצאו להם שני אלבומים עם עטיפות יפות בסגנון DIY שכזה. הראשון נטול השם יצא ב-2003 ושנה אחרי זה יצא cough, קצת אחרי שהם התפרקו. שני האלבומים האלה מעולים. אני מעדיף את הראשון, הוא אנרגטי מאוד ודרך לא רעה לפריקת מתחים. השני, נוטה יותר לכיוונים ניסיוניים ואל מחוזות של ג'אז (עם צליל דומיננטי של סקסופון!). כל פעם שיוצא לי להקשיב לו, אני מתרשם מחדש מכמה יצירתיות וההעזה ניחנו החברה האלה. להגביר את הווליום עד הסוף ולרקוד עם פנסים שחורים בעיניים.


(black eyes-  A Pack Of Wolves (mp3

black eyes- Deformative (mp3)
black eyes- Drums (mp3)
3.

בקול ג'אמפר, השיר החדש-ישן של Wavves, זה נשמע כאילו דן דייקון השתלט לו על הנשמה. התיפוף המהיר של זאק היל מהיילה, הגיטרה המרחפת, הקולות של האואואו ברקע, עושים את הלו-פי סרפ שלו לחגיגה היפר אקטיבית ממכרת. אני אהבתי את האלבום שלו, שיצא בשנה שעברה וזכה ללא מעט הייפ בקרב חוגי פיצ'פורק השונים. למרות ההייפ המוגזם יש איכויות באלבום הזה. הוא אמנם גולמי מאוד, אבל יש שם כמה שירים מעולים, עם רוח נעורים ואווירת חוף מהפנטת.

אני ממש מבסוט על קול ג'אמפר הזה. אם זה הכיוון של החומרים החדשים, יש למה לצפות באלבום הבא שלו.

מדי פעם אני גם נכנס לבלוג שלו, יש לו בלוג מינימליסטי שהוא מעלה אליו סרטי טיוב שהוא אוהב ועדכונים לגבי הופעות. מהדברים שם הוא מתגלה כבנאדם עם הרבה חוש הומור ועם אחלה טעם במוסיקה.

wavves- cool jumper (mp3)

4.

Veronica falls הם שני בנים ושתי בנות מבריטניה. הם עושים אינדי פופ עם קולות הרמוניים ברקע ויש להם תספורות א-סימטריות. לכתוב שיר על אהבה בבית קברות זה כל כך שנות השמונים, ולמרות זאת, יצא להם יצא להם שיר קליט ונעים למגע. זה סינגל ראשון של הלהקה החביבה הזאת, אלבום או אי פי יצא מתישהו בקרוב.

Veronica Falls- Found Love In A Graveyard (mp3)

5.

הוא אמנם נראה כמו רייסקינדר ומנגן גם על סמפלר, אבל ברגע שמקס אלפר מתחיל לשיר זאת חגיגה אחרת, וזה מתכתב עם אנימל קולקטיב ומוסיקה קלאסית ואוונגרדית. מסתבר שהעולל הזה לומד מוסיקה כבר כמה שנים באיזו אוניברסיטה נחשבת באמריקה. הוא מנגן יפה על פסנתר, כותב שירים מורכבים ומלאי השראה, סוג של אמבייאנט שנשען על כלים חיים ואלקטרוניקה. את אלבומו הרביעי (!) בעל השם המטעה toneclusterfuck, הוא נותן להורדה בחינם דרך המייספייס שלו. אין בו שום אסונות, אלא עשרים שירים שמזגזגים בין ז'אנרים שונים. צלילה אל תוך עולם עשיר ומיוחד.

Read Full Post »

dear god, i hate rapidshare

1
המשפט הכי אהוב עלי בבלוגיספרה ואולי בכלל הוא "במקום ללמוד אני יושב וכותב פוסט". ויש לא מעט ללמוד בזמן הקרוב וסבלנות מעטה מהצד שלי. וזה מבאס, כי אין לי זמן כמעט לכלום כרגע ויש מלא דברים שצריך להספיק ולעשות.
מראש הבהרתי שלא יודע אני עד כמה אכתוב כאן. וזה חבל לי. כי בא לי לעדכן מיליון, ממש כל יום. אבל בשביל זה צריך תחביר ומחשבה ולהשקיע בכוונה תחילה. ולא תמיד יש זמן או כוחות לעשות את זה.
מי שמנסח טוב, את מה שאני רוצה הבוקר הוא קורט וייל. יש בבחור הזה קסם, הוא נראה כמו היפי אבל יש לו מנטאליות של פאנק. באלבום האחרון שלו childish prodigy שיצא במטאדור יש לא מעט שירים יפים, ו"ברכבת הפריקים" הוא שר: One day I'm gonna get me enough gold to get me where I wanna go, comfortably. אמן.


2.

ג’וני: תגידי, חשבת פעם, אה.. זאת אומרת, את לא יכולה לדעת, אבל אולי כבר עברת את הרגע השמח ביותר בכל החיים הדפוקים שלך, וכל מה שנשאר לך לצפות זה גיהינום ומחלות?
סופי: או, אלוהים ! טוב… אני חיה מהיום למחר.

[עירום, מייק לי]

האלבום השביעי של שיו שיו בעל השם החינני "dear god, I hate myself" דלף. כבר ציינתי את הערכתי ללהקה הזאת ולפועלה, ואלבום חדש שלהם זה תמיד אירוע מבורך.
בשנה שעברה עזבה את שיו שיו קרליי מקלור, שתרמה מאוד לסאונד והדימוי של הלהקה בשלושת האלבומים האחרונים, והצטרפה לקולד קייב (ש-love come close שלהם נשמע כמו שיר גנוז של מינמל קומפקט). ושוב כל הפוקוס הוא על ג'ימי סטיוארט, שראשו הגדול גם מעטר את העטיפה.
היצירתיות של סטיוראט מתבטאת בקצב מטורף של הוצאת חומרים. כמעט מדי שנה יוצא אלבום חדש לשיו שיו ובין לבין יש אינספור פרויקטים צדדיים, שיתופי פעולה, קאוורים וספליטים. האחרון והמוצלח שבהם הוא שיתוף הפעולה שלו עם פרדי רופרט (לשעבר this song is a mess but so am i) ועוד איזו זמרת בפרויקט former ghosts. רופרט הוא הכותב הראשי והם הוציאו אלבום מרגש, שמתעסק בכנות באובדן של אדם קרוב (אמו של רופרט שמתה מסרטן) ומושפע מהצליל האפל של האייטיז.
כל מה שאפיין את המוסיקה של שיו שיו עד כה תקף גם לאלבום הזה: אקספרימנטאלי, מלנכולי, עם דגש על אלקטרוניקה וכלי הקשה. ראיתי קטע טיוב שסטיוארט מראה את הסטודיו שלו ומציג את הכלים השונים שעליהם הם מנגנים. זה מרשים עד כמה הצליל שלהם הוא מורכב ודחוס. יש לו אינספור כלים מוזרים וייחודים לצד כלי הקשה ומצילות רבות. כמו גיאולוג שחוקר מאובנים ומינרלים, מנסה להבין את מהות האדמה, סטיוארט מפרק את המרכיבים המוכרים של הפופ ומחבר אותם לכדי משהו אחר. כל פעם שהוא הדגים אחד מהכלים, בעיקר רעשי אלקטרוניקה צורמים, זיהיתי איפה הוא השתמש בו. הוא משקיע המון בסאונד המוזר הזה, שנשמע כל כך עשיר ומגובש אצלם. ובאלבומים האחרונים אף נהיה נגיש יותר ויותר.


על ההפקה של האלבום הזה אחראי שוב גרג סונייר מדירהוף, והכיוון המוסיקלי הוא אל עבר הסינתיסייזר והקאסיו. מנגינות סינת' פופ סמיכות, כשעליהן שר סטיוארט על בולימיה, פדופיליה, וחרדות נירוטיות אחרות. יש כאן לא מעט שירים קליטים ואפילו ארבעה שירים הוקלטו על נינטדנו די אס, בהתאם למגמת ה8ביט האופנתית.
אני יכול להבין מה ידחה רבים מהלהקה הזאת, ולפעמיים זה עובד גם עלי. השירה השבורה, העיסוק האובססיבי בדיכאון, בשכול ובכישלון. סטיוארט מתאמץ לזעזע והקליפ החדש שהם הוציאו לשיר הנושא מדגים את זה במיוחד. רואים אותו אוכל להנאתו שוקולד ואת אנג'לה סיאו, החברה החדשה בלהקה, דוחפת אצבעות ומקיאה את נשמתה (כמילות שיר מס' 2 באלבום- Chocolate Makes You Happy). הכל בוואן שוט, כמעט בלי קאטים, במשך 3 דקות ארוכות היא מתעללת בעצמה ובצופים. הם משחקים לא מעט על הנקודות הפרובוקטיביות האלה. דוחפים בכוח למאזין אצבעות בגרון ולא תמיד זה עובד להם. גם הוצאת האלבום לוותה בהדפסה מוגבלת של 21 חולצות עם כיתוב בדם אמיתי של "xiu xiu 4 life". ולא ברור במה זה טוב כל הגימיקים האלה, שלפעמיים גם גולשים למוסיקה שלהם בתחומי העיסוק בטקסטים. סטיוארט רוצה שנאמין לו. לשכנע אותנו שהוא מדוכא ומסכן, מתאמץ לגרום לנו להקיא. השטיקים האלה מאבדים מהתוכן שלהם לאורך זמן.
למרות ששיו שיו זאת להקה שקשה להקשיב לה באופן קבוע, הם עדיין הדבר הכי מרתק בשטח. בגלל זה אני סולח להם. סולח על השם הגרוע לתקליט ועל כל האובר דרמטיות הזו.

(xiu xiu- dear god i hate myself (mp3

(xiu xiu- Gray Death (mp3

Xiu Xiu – Dear God, I Hate Myself
former ghosts – Fleurs

3.

כמה מילים על רכבות: אני לא מאמין לאנשים חסרי רגש. אני לא מבין כשמדברים אלי בלי אהבה. אני לא סומך על כאלה שלא אוהבים מוסיקה. בשבוע שעבר בהשקה של "אלבום המצעדים" של יוסי בבליקי שיצא מחדש לאחר עשור שנעדר מהמדפים היה מרגש. מאוד אפילו. במיוחד בשביל בבליקי, שהיה שקול ומאופק, נתן כבוד לכל שיר ושיר באלבום המופלא הזה. בבליקי בליווי פונץ' יחד עם אמיר צורף (שהפיק את האלבום) ניגנו את כל האלבום לפי הסדר, בלי שינויים, בלי סליידים אופייניים של אלי שאולי על הגיטרה. הכול כמו שצריך ונאמן למקור. ההופעה לא הייתה ארוכה במיוחד, אבל הנה, הם עושים את זה שוב. על הבמה מתקיים מצעד של אנושיות במדינה שמגרשים פליטים, של אור בלי דרך לאנשים שאיבדו את עצמם, של לבבות שבורים בעולם של בידור מהיר. אחזור שוב על הצהרות קיימות: אלבום המצעדים הוא אחד האלבומים הכי יפים בשפה העברית שאני מכיר. יוסי בבליקי הוא מהיוצרים הכי מוכשרים שיש בארץ. פונצ' היא אור שלעולם אינו כבה.


כשבבליקי רק חזר להופיע עם החומרים של אלבום המצעדים לפני ארבע או חמש שנים, בהופעות מצומצמות מחוץ לת"א, אני הייתי קצת אחרי התיכון. חלק מהחברים שלי כבר התגייסו והשאר נכנסו לכלא על סרבנות. נמרוד ואני, שעיקר עיסוקנו אז היה לשוטט שעות בת"א או לעשן סמים בדירה של אחיו, נסענו למסבחה בבאר שבע כדי לחזות בו עם השירים האלה. ההופעה הזאת נחרטה לי כחוויה מטאפיזית, למרות שאני לא זוכר הרבה ממנה. אבל אני כן זוכר שהכול התנהל בגובה העיניים, הלהקה ישבה והקהל ישב, ובבליקי הסתכל לכולנו בשחור של הגלגלים. בין השירים הוא סיפר סיפורים אישיים. בצד עמד דויד פרץ שהשקיף על הכול ותופף על הדלפק. זה היה אינטימי ומצומצם, וגם מבחינה מוסיקלית, העיבודים היו אקוסטיים. התחושה הייתה של חד פעמיות במה שהתרחש שם. וזה בדיוק מה שמשלים בשבילי את ההקשבה למוסיקה. לא היו יומרות במסבחה, התאורה הייתה דלה והסאונדצ'ק בא מהחלון שבחוץ. המרחב הביתי הזה הוציא כל כך הרבה מבבליקי, שאני בטוח שכל מי שהיה שם שומר את הערב הזה איפשהו בראש. וזה מה שנותן את החיבור הנוסף לחוויה. לצאת מהטריטוריות המוכרות של הופעות אל עבר משהו שונה. באותה נשימה אפשר להזכיר הופעות רועשות בפטיפון, ערבי פאנק במבנים נטושים, נויז בצימר, גג פתקית. כל אלה נותנים לריטואל הידוע של לצפות בהופעה פרשנויות אישיות נוספות.


Read Full Post »