קצת מוזר לי להתייחס לכל סיכומי העשור שצצים עכשיו ברשת. כלומר, בשבילי זה העשור המוסיקלי שלי. בערך בתחילתו התוודעתי למוסיקה ובמהלכו התגבשה ההבנה לגבי מה שאני אוהב. המון דברים שמעתי בשנים האלה, תחת סגנונות שונים. כך שלסכם את הכול עובר דרך הסמיתס (שבמשך לא מעט זמן היו הלהקה הגדולה היחידה שלי), מורסיי, פיקסיז, ניו אורדר, בילי בראג, שלום גד, נושאי המגבעת, פורטיס, סוניק יות' ואינספור להקות לא מוכרות, שהיו בשבילי תגליות מופלאות. סימונים בלב ים של ההתבגרות אישית ורצון לשמוע משהו אחר. יש אינספור שירים שאני יכול לשים בקטגוריה הזאת. הרבה אינדי, גאראז', פאנק, פופ ואלקטרוני. נבירות באוקיינוס אינסופי של מוסיקה עכשווית וישנה והתרגשות כל פעם מחדש. כך שאני מרגיש לא שייך להכתרות האלה.
גם הופעות תופסות חלק בחוויה הזאת. יצא לי לראות לא מעט דברים שאני אוהב בשנים האחרונות: אוף מונטריאל, מורסי, דירהוף (פעמיים!), ג'יזס ליזארד, לו ריד, מוגאווי, שלום גד, בתריי זוזיי, לבנון ויש עוד כמה.
ומעל כל זה נמצאת המוסיקה עצמה. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל הדבר הזה, המוסיקה, היא חלק מהאישיות שלי. שדרכה נכנס הפוליטי והאישי, הרגשי וההצהרתי. זה משהו שמקשר ביני לבין העולם. בין אנשים שקרובים אלי ובחורות שאהבתי. תמיד משתחלת, איכשהו, המוסיקה לשם. קראתי לא מזמן ריאיון של מרטין דונובן עם האל הרטלי והשאלה הראשונה שהוא שואל את הרטלי היא "איפה היית ללא רוקנרול?". יוצא לי להתעמק בשאלה הזאת לא מעט. לעיתים גם ברגשות חרטה מסוימים. אבל היי, כמו שדניאל ג'ונסטון כבר יודע, הרוקנרול הזה יכול להציל נפשות. וזה נכון.
טוב, נראה לי שקצת גלשתי, והגזמתי בניימדרופינג ובשימושים רבים בגוף ראשון. בכל אופן, יש שתי להקות שהתחילו לפעול בעשור הנוכחי, שהקשבתי ועקבתי אחרי כל מה שהם הוציאו. האחת היא ה-liars והשנייה היא xiu xiu. שתיהן מפרקות ושואבות מן הישן ומרכיבות משהו אחר, חדש, יחד עם כל האמצעים הטכנולוגיים החדשים. איפיים, ספיליטים, אלבומי מחווה, הרכבים קשורים, תמיד עקבתי וחיפשתי דברים חדשים שלהם. וגם כמעט יש לי את הכל בעותק קשיח.
לא קל להגדיר את הסגנון של שיו שיו. בהתחלה הם שילבו את הדיכאון של הפוסט פאנק של ג'וי דיוז'ן עם אלקטרוניקה שבורה וכלי הקשה ייחודיים. ובהמשך יצרו סאונד אקלקטי שמחבר בין נויז, פופ ואלקטרוניקה בדרך שרק ג'ימי סטיוראט יכול. בשירה אמוציונאלית ומקוטעת סטיוראט מגיש טקסטים פואטיים שעוסקים במוות, שנאה עצמאית, נטייה מינית ועוד שלל נושאים משמחים. כמו כן, יש לו חיבה מופרזת לקאברים. לרוב, הם גם טובים. עכשיו יצא להם ספליט משותף עם parenthetical girls לשירים של מורסיי.
והליארז. איזו להקה מופלאה היא הליארז. להקה שלא מפסיקה להשתנות. כבר באלבום הראשון מבינים את זה. אלבום פוסט פאנק שנשען על תופים ובאס עם שירים בעלי שמות ארוכים ומתחכמים (מוטיב חוזר אצלם), שמשתנים כל עשרים שניות. ומאז בכל אלבום שלהם הם מצליחים להפתיע, לוקחים כיוונים אחרים, משתמשים בכלים נוספים, יוצרים ציפייה לראות מה הם עוד יעשו. ואני אוהב את זה. כל כך.
באלבום השני שלהם, לאחר עזיבתם של הבאסיסט והמתופף, הם פנו לאלקטרוניקה ולמוסיקה ניסיונית ואווירתית יותר. רוב השירים עם טקסטים הזויים סטייל קאט אנד פייסט של בורוז'. אבל הטקסטים זה לא העיקר אצלם. ואני לא מזלזל במה שיש להם לומר. זה פשוט לא המשבצת שהם ממלאים אצלי. הם פונים לחלקים אחרים. מוסיקה שמרקידה אותי, שמאתגרת אותי, שמלהיבה מהעושר המוסיקלי שלה ואיך שהיא יכולה להישמע.
את הליארז ראיתי בהופעה לפני ארבע שנים, אחרי האלבום השלישי והמצוין שלהם "drums not dead". הם להקת הופעות פסיכית. הסולן שלהם אנרגטי בטירוף, רקד על הבמה כמו בהתקפי אפילפסיה. קרע מיתר על השיר הראשון. הופיע באוברול לבן ואחרי זה עלה לבמה בשמלה. הם הופיעו עם מתופף בישיבה ואהרון המפיל תמרן בין גיטרה, באס ותוף סנר. כיאה להצהרה של האלבום הזה. כל כך נהנתי בהופעה הזאת. לא היה הרבה קהל, אבל על הבמה היו אנרגיות של כור אטומי. הם ניגנו אחרת חלק מהשירים ולא הפסיקו לאלתר, מה שהוכיח לי שכאן מדובר בדבר האמיתי. אגב, על החימום היו אחראים להקה צעירה בשם דירהאנטר, שכבר אז (כלהקת שוגייז) היו משעממים למדי.
בקרוב יוצא לליארז אלבום חדש שייקרא " Sisterworld". הם שיחררו שיר ראשון מהאלבום, שנשמע טוב, אבל צפוי מדי. כנראה שצריך לשמוע איך הוא יישמע בהקשר של כל האלבום. ככה גם קרה לי עם האלבום האחרון שלהם, שנקרא כשם הלהקה. משמיעה ראשונה של החומרים ששוחררו לא ממש התחברתי, רק בהמשך, הבנתי את הגדולה של השירים הללו. ואכן, גם מדובר באלבום גדול, שמערבב את כל מה שהם עשו עד כה למשהו שלם ומגוון.
הנה השיר החדש.
–
–
עדכון: דלף עותק של האלבום החדש, וניתן להוריד אותו כאן. משמיעה ראשונית קשה לי לגבש דעה. יש נוכחות לכמה שירים בולטים, למרות שהרוב נשמע כמו דברים שהם כבר עשו. לא שזה רע, כמובן. בכל אופן, איזה כיף, יש אלבום חדש של הליארז לחקור אותו :}
כתיבת תגובה